הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:ט״ו

16 הזר. כאן הלכה א': בע"מ. פ"ו הלכה א' ב': הערל. שם הלכה ח': הטמא. פ"ד הלכה א': טבו"י. שם הלכה ד': מחו"כ. שם הל' ד' ה': האונן. פ"ב הלכה ז': השכור. פ"א הלכה א': מחוסר בגדים. פ"י מהל' בית הבחירה הלכה ד': היתר בגדים. שם הלכה ה': פרום בגדים. פ"א הלכה י"ד: פרוע ראש. שם הלכה ח': שלא רחוץ וכו'. פ"ה ה"א: היושב. שם הלכה י"ז: מי שיש בידו וכו'. שם: מי שיש בין וכו'. שם:

17 מי שעבד וכו'. שם הלכה י"ח. כל הדברים הללו הנזהר בהם עליהם ח"י ח"י.

18 מפרוע ראש וכו'. כבר נתבארו היטיב במקומם. ועי' בבכורות מ"ה ב' דחשיב פסולים בבהמה וכשרים באדם מי שנעבדה בו עבירה ושהמית את האדם מבואר מזה דבהמית אדם כשר לעבודה וכ"כ תוס' ביבמות ז' א' ד"ה שנאמר וכו' ותוס' סנהדרין ל"ה ב' ד"ה שנאמר וכו' ומדלא הביאו ראיה מכאן מבואר שלא היה זה בגירסתם ועי' כאן במל"מ. והנה מצאתי כאן את שאהבה נפשי במל"מ שחקר אם זר חייב על ביאה ריקנית יעו"ש היטיב והנה כבר עמדתי על חקירה זו בסי' י"א ס"ק ל' יעו"ש היטיב. והנה כל דבריו פשוטים המה והנה בכמה דברים כוונתי לדעתו בעזר ה' יעו"ש היטיב. והנה אף שלדעתו דלרבינו חייב זר אכניסה ריקנית למזבח ולפנים אבל מ"מ אנגיעה לא מצינו שיתחייב ודברינו שם אינם מופרכים בעזר"ה. והנה מהתוס' דסנהדרין פ"ג א' ד"ה ולא משום וכו' משמע לכאורה דזר אינו חייב אביאה ריקנית דהקשו בטמא הא בלא"ה חייב משום כניסה שכתב וז"ל ואפילו איכא מינייהו דלא אפשר בלא שהייה חשיב כולהו משום זרות ומשום מחוסר בגדים עכ"ל מבואר מזה דזרות ומחוסר בגדים אין חייבין משום ביאה ריקנית אבל י"ל דאין חייבים מיתה על ביאה ריקנית אבל לעולם לאו איכא. ודע דלכאורה משמע מהמל"מ שבמחילת כת"ר אישתמיט מיניה דברי התוס' לשעתו. שהקשה אסברת המגילת אסתר שהוכיח מדלא חשיב שם בע"מ מבואר מזה דבע"מ בלא"ה לוקה. וכתב ע"ז המל"מ וז"ל ועוד כפי סברתו אמאי תני ולא משום טומאה הא בלא"ה חייב כרת משום כניסתו בטומאה וחיוב זה דכניסה בטומאה שייך בכל החלוקות השנויות שם והחלוקה שכתב רבינו בפ"ד מהל' אלו שיתחייב מיתה משום עבודה ולא יתחייב כרת משום הכניסה לא שייך בכל הני שנשנו כמבואר ועל כורחין אית לן למימר דהוצרך התנא לומר דבהני עבודות ליכא משום טומאה כדי ללמדנו דלא נימא שיתחייב שתים אחת משום כניסה ואחת משום עבודה א"נ כגון אם שגג בכניסה והזיד בעבודה דאיצטריך התנא לומר דבעבודות אלו אינו חייב כלל וכההיא דאיתא ביומא נ"ג א' עלה דאמרינן שאם חסר אחת מכל סממניה חייב מיתה שהקשו ותיפוק ליה משום דמעייל ביאה ריקנית ותירץ רב ששת כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה ומכל הני טעמי הוה יכול למיתני בע"מ עכ"ל והנה הלא תוס' הקשו קושיא זו בסנהדרין שם וז"ל וא"ת תיפוק ליה משום טמא שנכנס למקדש דבכרת וי"ל כגון שנטמא בפנים ולא שהה וכה"ג פריך ומשני בשבועות י"ז א' וכו' ועבודות דהכא נמי איפשר למיעבד בלא שהייה ואפילו איכא מינייהו דלא אפשר בלא שהייה וכו' יעו"ש היטיב וא"כ אפ"ל כי המגילת אסתר קאי בשיטתייהו ובבע"מ לא שייך כן. הן אמת דבר"ן שם בחי' תירץ נמי תירוץ המל"מ יעו"ש ובאמת דאיכא עוד תירוץ כגון שנכנס דרך גגות דפטור על הכניסה ולא שהה וע"ע אריכות דברים בזה להמל"מ פ"ג הי"ט יעו"ש היטיב. והנה יש עוד נפק"מ לחייבו שתים וכמש"כ לעיל סעיף י"א. אך מה שאני תמה על בעל המגילת אסתר והוא הא דעתו דבע"מ ששימש במיתה וכמש"כ לעיל ס"ק ג' יעו"ש היטיב וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ליתני נמי בע"מ ואי משום דבלא"ה חייב על כניסה להיכל הא בכניסה ריקנית אינו חייב מיתה משא"כ בעבודה תמה חייב מיתה והרי הוא ממש דומה לזר הן אמת כי דבריו תמוהים שמה וכמש"כ שם אך י"ל כי באמת ס"ל להמגילת אסתר דבזר אין שום לאו בכניסה ריקנית לכן חשב אותו המשנה משא"כ בבע"מ ודלא כסברת המל"מ דבזר נמי יש לאו אביאה ריקנית.